לפעמים מחלה כרונית מסתירה לנו את עצמנו.

כל זמן שנפחד לראות את עצמנו – לא נסכים לשחרר את המחלה.
מה אפשר לעשות?
לא להילחם בכאב, לא לתקוף את המחלה מכל כיוון אפשרי.
להשלים עם כך שהמצב כרגע לא נוח.
להזכיר לעצמנו שאנחנו עדיין אוהבים את עצמנו בלי התניות ובלי תנאים – לא להגיד שנאהב את הבטן, למשל, רק אם היא תפסיק לכאוב. אנחנו קודם כל אוהבים אותה. עם הכאב ועם התסכול. זה שאנחנו מתוסכלים לא אומר שהפסקנו לאהוב. בדיוק כמו במערכת יחסים עם מישהו אהוב.