המנגנון שמנהל אותנו לא יודע להפעיל שיקול דעת.

הוא עובד לפי התניות, תנאים, חוקים ושבלונות. אם יש חוק שאומר שכואב לגדול – משתמע מכך שאי אפשר לגדול בלי כאב. אם קל – אז אני בירידה – משתמע מכך שכדי להיות בעלייה צריך להיות לי קשה.

אנחנו לומדים מהגוף הפיזי שצמיחה וגדילה מלווים בכאב, אבל זה לא אומר שאנחנו יכולים להתפתח רק אם כואב לנו. כשאנחנו מאמינים שכאבי גדילה גוררים בהכרח כאבים, לא רק שאנחנו מושכים אלינו כאבים בלתי פוסקים, אנחנו גם מייצרים לופ שקשה לצאת ממנו כי מצד אחד אנחנו רוצים להתפתח, מצד שני אנחנו רוצים שיהיה לנו נעים. ולפי חוקי השבלונה שלנו שני הדברים האלה לא הולכים יחד.

 

אז מה אפשר לעשות בכל זאת?

להזכיר לעצמנו שגם אם התרגלנו שכאב וגדילה הולכים יחד, כל אחד מהם קיים באופן עצמאי בלתי תלוי באחר. מותר לנו להנות תוך כדי הגדילה.