הרבה פעמים אנחנו מתייחסים לטראומה כאירוע שלילי, אבל האמת היא שגם אירוע חיובי יכול להיות טראומתי.
כל חוויה שמערערת וגורמת לנו טלטלה וריגוש או הרגשת יתר, ללא תלות באם החוויה עצמה נעימה או לא נעימה, יכולה להיחשב כטראומה. כל אירוע שמפר את הסטטוס קוו הרגשי שלנו יכול להירשם אצלנו כטראומה.
כל פעם שהאיזון שלנו מופר אנחנו נרצה ליצור אותו מחדש, מעין חוק כלים שלובים שקורה ברמה הרגשית.
הבהלה או ההלם ישאירו אותנו לרוב במקום החדש, מקום שאנחנו מכנים לרוב פוסט טראומה.
אחרי שחווינו טראומה אנחנו מנסים לחזור למצב בו היינו לפני, לפעמים מנסים לשכוח שזה בכלל קרה.
לפעמים נתנגד לצאת מהמקום החדש, לפעמים נקפא במקום, לפעמים נעשה כל שביכולתנו כדי לשכוח איפה היינו או מה היה.
כל אלה סימני תזוזה, לפי דפוסי מנגנון ההישרדות: Fight, Flight, Freeze – או בעברית לברוח, לתקוף, לעצור.
כשם שמנגנון ההישרדות הפיזי אצל כל אדם מגיב אחרת אינסטינקטיבית, מנגנון ההגנה הרגשי מגיב אחרת.
כדי להתחיל להפשיר את הקיפאון והקיבעון שנחקקו אצלנו אחרי טראומה מסויימת, יש קודם כל להבין את החוקיות שלה, לפרק את המטען הרגשי שנוצר, להרגיש את הכאב שאנחנו חוסמים ומתנגדים אליו שבגללו המנגנון פעיל, ואחרי זה נוכל לבחור לסלוח ולהתחיל לבחור מה אנחנו עושים. ברגע שנחזיר את זכות הבחירה אלינו ולא נצטרך את ההגנה, נוכל לסמוך עלינו, מנגנון ההגנה יוכל להתחיל לשחרר שליטה, ובמקום לתת לו להחליט עלינו נוכל לבחור בשבילנו.