הדבר היחיד שאנחנו מגיבים אליו זה לרגשות שלנו. כל דבר שמישהו אומר או עושה, וכל דבר שעובר דרך החושים שלנו – מפעיל לנו רגש מסויים. לרוב גם כמה.
אנחנו בדרך כלל מגיבים שונה לרגשות שלא נעים לנו איתם מאשר לרגשות שנעים לנו איתם.
כשאנחנו מנסים להעלים את הרגשות הלא נעימים, אנחנו מייאשים את עצמנו. כי אם נפגעתי, אני לא יכולה למחוק את זה.
אם כואב לי, אני לא יכולה להעלים את זה.
אם התאכזבתי, אני לא יכולה לחזור אחורה ולבטל את האכזבה.
ברגע שרגש נולד ויוצא אל העולם, הוא כאן.
מכיוון שאנחנו מקטלגים רגשות מסויימים כרצויים ואחרים כלא רצויים, הנטייה הטבעית שלנו היא לנסות לבטל את הרגשות הלא נעימים.
אבל רגשות זה אנרגיה. ואנרגיה לא יכולה להיעלם.
אז מה כן אפשר לעשות?
קודם כל – להבין שכל הרגשות שווים בפני הבורא, בפנינו. לנו אולי נעים בחברת רגשות מסויימים ואולי מעדיפים רגשות מסויימים על פני אחרים, אך זה לא אומר שהרגשות הפחות נעימים, לא בסדר.
כמו שיש מגוון רחב של צבעים, ואני יכולה להעדיף צבעים מסויימים על פני אחרים, זה לא אומר שהצבעים שאני פחות אוהבת, לא בסדר, או אין להם זכות קיום.
ברגע שמפסיקים להתנגד לרגשות שעולים אצלנו, הלחץ יורד. כי אנחנו לא מרגישים שאנחנו עושים משהו לא בסדר. אז אין צורך להתגונן.
הדבר השני שאפשר לעשות הוא לשנות את התגובה שלנו לרגשות.
אם אני רגילה לצעוק כשאני מתעצבנת, אני יכולה לבדוק עם עצמי, אילו עוד אפשרויות תגובה יש לי?
אם אני נבהלת כשטוב לי, או לא מאמינה שמגיע לי שיאהבו אותי, סביר להניח שכשאחווה אהבה, משהו בי לא יוכל להכיל אותה ואולי אפילו יגרום לי לדחות אותה. אני יכולה לשאול את עצמי במקרה זה, האם להיות נאהבת ולהרגיש אהובה/מאושרת מלחיץ אותי?
אם אני רגילה לכעוס כשאני נעלבת, ואני רגילה להאשים את זה שהעליב אותי, ואני מתאכזבת ממנו וממני, אני יכולה להבין שערבבתי כאן ארבעה רגשות שונים יחד. כלומר: לעלבון שלי נדבקו גם רגשות אחרים, ועכשיו אני גם פגועה, גם כועסת, גם מאוכזבת וגם מאשימה. והתוצאה היא שאני צריכה להתמודד עם גוש גדול שמחולל אצלי סערת רגשות.
השלב הראשון הוא למוסס את הדבק בין כל רגשות הלוואי שהצטרפו אל העלבון ולהתחיל להפריד ביניהם. ולבדוק איך אני עוד יכולה להגיב לקשת הרגשות הזו ולכל רגש בנפרד.
אם אני לא רוצה לראות או לחוות רגש מסויים, זה סימן של הנשמה לבקש ריפוי. אם אני מתעלמת, זה יחזור שוב ושוב ושוב, עד שזה יפגע במקום שהכי רגיש לי, ממנו לא אוכל להתעלם יותר.
לכן הרבה פעמים כשאנחנו לא עושים עבודה, בקשות הריפוי האלה הופכות אגרסיביות יותר ומגיעות גם דרך הגוף הפיזי. לעיתים דרך פגיעה במה שהכי יקר לנו.
לכן, כאשר נעבוד על התגובות שלנו לרגשות השונים, נוכל למעשה ליצור שלום והרמוניה בין כל החלקים שמרכיבים אותנו. וזהו ריפוי אמיתי: לא להעלים את מה שלא נעים, אלא לחיות יחד עם הכל בקבלה ואהבה ולבחור מה לעשות עם כל זה.