חרדת נטישה

בכל יצור חי קיים מנגנון הישרדות טבעי שנועד לשמור אותו בחיים, והוא עובד לפי התניות ומשוואות. כשהמנגנון מזהה משהו שקשור למוות, הוא מזהיר מפני סכנה ומסמן לברוח, להילחם או לעצור.
הבעיה היא שאת המגנון לא מעניינת איכות החיים, ואנחנו לא יודעים מה מוגדר אצלו כמוות. המנגנון לא יודע ולא מפעיל שיקול דעת. זה הכל או כלום, ואין למנגון הפרדה בין עבר, הווה ועתיד, אין גבולות ו/או מעצורים.
כל זמן שיש אמונות שמקשרות דברים שלנו – בין אם זה עשייה, רגשות, מחשבות, תחושות, תהליכים, סיטואציות, אנשים, מערכות יחסים לחיים ומוות בלי ידיעתנו – אין לנו שום יכולת בחירה על החיים שלנו. מי שמנהל אותנו אלה אותן אמונות שמחליטות עבורנו מה חיים ומה מוות.
אבל אנחנו לא חיים במישור הזה ולא חושבים במושגים של חיים ומוות.
אנחנו מתרגמים חיים לנעים, נוח, טוב, בסדר ומוות ללא נעים, לא נוח, לא טוב ולא בסדר. כלומר: אותן אמונות גורמות לנו לספר לעצמנו סיפורים שמשפיעים על התחושות שלנו ועל ההחלטות שלנו לפי טוב ולא טוב, כי ככה הן שומרות על עצמן מוסתרות מעינינו ושומרות על הקיום שלהן, ואנחנו פועלים על פי אותן תחושות וחושבים שזה אנחנו. כשלמעשה, אלה רק אותן אמונות שמפעילות עלינו מניפולציות.