אכילה רגשית

כשלא נוח לי אני זזה. אני אעשה משהו כדי שיהיה לי נוח או נעים.
כשאני רעבה – אני אוכלת, כשאני צמאה – אני שותה, כשמגרד לי – מגרדת.
אי נוחות פנימית מזיזה לפעולה.

ממה נוצרת אכילה רגשית?
כשתחושות מתבלבלות עם רגשות, ובמקום לאכול מתוך רעב פיזי אני אוכלת מתוך צורך להנעים רגש שלא נוח לי להרגיש.
כל דבר שאני חווה דרך אחד מהחושים – מעורר ישר רגש כלשהו, תחושה כלשהי.
כאשר אני מקטלגת באופן בלתי מודע חלק מהתחושות טובות וחלק רעות – אוטומטית כשתעלה בי תחושה רעה – אני אעשה איתה משהו.
אם שעמום או בדידות או עצבות או כאב או אכזבה הם רגשות שקשים לי לעיכול, כל פעם שאחד מהם מתעורר, אהיה חייבת לסלק אותו, ודרך מצויינת לסלק רגשות היא לכסות אותם עם אוכל. רגש שאני לא מעוניינת להרגיש, רגש או תחושה שגורמים לי רע יוצרים מעין בור שאני חייבת למלא, ואוכל זה מילוי נהדר.
מעבר לכך, כאשר אני אוכלת, אני מעבירה את הפוקוס אל הגוף הפיזי וכבר לא מתעסקת ברגש שלא נוח לי, אלא בשרשרת שנגררת אחריו אולי אפילו הלקאה עצמית על זה ששוב אכלתי סתם ולא כי הייתי רעבה. גם אם התחושה הזאת לא נעימה לי, היא הרבה פחות חמורה מבחינת המנגנון שלי מהסיבה בגללה אכלתי מלכתחילה, ואני מתעסקת בזה ולא בה – והמטרה הושגה.
כלומר: ברגע שיש לי איזשהי אי נוחות, המנגנון שלי יהיה חייב למצוא לי חלופה מיידית להתעסק בה, הוא לא יאפשר לי להישאר איפה שלא נוח לי, אלא ימצא לי דרך מילוט, אפילו אם היא פוגעת בי. המטרה שלו היא להסיח את דעתי ממוקד הרעש האמיתי.
להזכיר לעצמי שלא נעים לא אומר בהכרח שזה רע. מותר להרגיש לא נעים, אפילו שזה לא נעים. במקום לשפוט אותי או את התחושה – לנשום לתוך אי הנוחות הזו, לשמוע את כל המחשבות שעולות בלי להאמין לאף מילה שלהן, ולתת להן להתעכל בתוך מערכת העיכול הרגשית שלהן הרגשית והמחשבתית מבלי לערב את מערכת העיכול הפיזית, אחר כך אוכל לאפשר לי אכילה פיזית מתוך צורך של הגוף במקום אכילה רגשית.