דיכאון

כל מה שהמוח שלנו מייצר – יש בו צורך. כאשר אנחנו נלחמים במשהו שלא נוח לנו איתו ומנסים להעלים אותו, אנחנו מחמירים את הבעיה ומתרחקים מפתרונה.
דכאון זו כותרת שנתנו לכאב שקשה לנו להכיל ובלבלנו אותו עם רחמים עצמיים.
במקום לנסות להעלים אותו, צריך להבין קודם כל למה הוא נוצר.
כאב רגשי חזק יותר מכאב פיזי, ובמצבים של כאב המוח חושב שאנחנו בסכנה. כאשר דרגת הכאב גבוהה מאוד, משהו בתוכנו נשבר, נקרע, בדיוק כמו עצם ושריר, וצריך לתת לזה להתאחות.
מכיוון שלרובנו קל יותר עם כאבים פיזיים מאשר רגשיים אנחנו נוטים להתעלם או לצפות מעצמנו לחזור לשגרה ישר, ואם אנחנו לא עושים את זה אז יכולים לחשוב שאנחנו בדיכאון.
בדיוק כמו שאחרי קרע בשריר צריך מנוחה ופיזיותרפיה ואי אפשר יום לאחר הקרע לרוץ מרתון, כך גם בקרע פנימי. לא רואים אותו בצילום רנטגן אבל הוא לא פחות כואב, הליך הריפוי שלו לאו דווקא יותר מהיר, ולא צריך להתנצל על הפציעה. כשאנחנו מנסים להגיד לעצמנו שאסור לנו להיות עצובים, אנחנו מחמירים את המצב ומעכבים את הריפוי.