הקשר בין גוף ונפש
אנחנו מורכבים מ 3 גופים עיקריים: פיזי שמקבל המון תשומת לב, שכלי שמקבל בערך את אותה תשומת לב, ורגשי שהוא כמו ילד סנדביץ מקופח. לרוב אין לנו זמן או סבלנות אליו. הוא מאט אותנו, הוא מפריע לנו. הבעיה היא שהרגש מפעיל אותנו, והוא כל הזמן פעיל. אנחנו כל היום עוברים מרגש לרגש. והוא היחיד שקובע איך אנחנו חווים את החיים.
אם אני לא מרגישה מאושרת, אני לא אהיה מאושרת ולא משנה מה יש לי בפועל. אני חייבת להרגיש אושר כדי להיות באמת מאושרת. זאת אומרת: ההרגשה היא זאת שקובעת את איכות החיים.
כולנו רוצים להרגיש נעים. נעים זה כמו נקודת איזון, כמו אמצע. כשנעים לנו הכל בסדר.
כשלא נעים לנו, אנחנו נעשה משהו כדי שיהיה לנו נעים.
אם מישהו מדגדג אותי וזה לא נעים לי, אני אעשה משהו כדי שהוא יפסיק. אם אני נעלבת, אני אעשה משהו כדי להפסיק להרגיש את העלבון. או שאני אזוז, או שאני אגרום למי שמעליב אותי להפסיק, או שאני אחסום את עצמי מלשמוע. כשלא נעים לי, אני מגיבה. בתגובה הזאת מופיעות המחלות.
כולנו קולטים ופולטים אנרגיה כל הזמן.
כמו שאנחנו קולטים חמצן ופולטים פחמן דו חמצני, אנחנו קולטים ופולטים רגשות. וכמו שלמחשבות יש תדר, גם לרגשות יש תדר. ואת התדר הזה מרגישים.
כמו שאנחנו מרגישים באוויר אנרגיה שונה כשנכנסים לחדר ששני אנשים שרבו נמצאים בו, ואומרים שאפשר לחתוך את המתח בסכין.
כמו שאנחנו מדברים עם חבר ומרגישים שיש משהו שהוא לא מספר לנו.
הרגשה בחורף לעומת יום שרב באוגוסט.
כשאנחנו הולכים ברחוב ביום כיפור או יום העצמאות או יום הזיכרון.
משהו באוויר מרגיש אחרת.
רגשות הם אנרגיה. וכמו שאנרגיה לא נעלמת, כך גם רגשות לא נעלמים. הם עוברים גלגולים, לרוב עוברים לגוף.
לפי האנרגיה שהגוף פולט, אפשר לדעת במה באמת צריך לטפל ומה מונע ממנו להבריא. לפעמים אנחנו לא יודעים מה באמת מפריע לנו ולפעמים לא בא לנו לדבר על זה. בזמן שאנחנו מסננים דברים, הגוף מספר את הסיפור המלא.
כשמקשיבים לגוף ונותנים לו להוביל את הטיפול, הוא מבין שאנחנו בצד שלו ולא נגדו. הוא מפסיק לברוח, מתחיל לשתף פעולה ולשחרר את ההתנגדויות שלו לריפוי. וברגע שהוא משחרר את זה, הוא יכול להתחיל לרפא את כל מה שזקוק לריפוי.